-
לערוך קניות ביפו זו חוויה בפני עצמה. זה לא כמו לקפוץ ל"מגה" או אפילו בקטנה ל"טיב טעם" ולמלא את העגלה. זה מזכיר לי יותר את חווית הקניות הפריזאית שכל מוצר קונים בחנות מיוחדת רק לו: גבינות בפרומז'רי (שאהבתי לכנות "גבינֵרי"), דגים אצל מוכר הדגים, הפּוּאסונרי, (שזכה גם הוא לעיברוּת "דגֵרי") ושהיה שופך כל שעה מים…
-
בעוד חודשים ספורים (שאף אחד בעצם כבר לא סופר) אחגוג שנתיים של מגורים בעיר האמצע יפו. עיר אמצע בין פריס (שהשארתי מאחור) לתל אביב, עיר שלא באמת רציתי להגיע אליה, לא כרגע. ראיתי את יפו כמו מחנה המעצר בעתלית: חשבתי שאלוּן על מיטת דרגש שמלרגלותי הכלבלב הפסיכופט והמצוּרפת שלי, שמישהו כבר ידאג לי לארוחות, סביר…
-
כשגרים ביפו מתרגלים לכל מיני דברים: למואזין שמתחרה בפעמוני הכנסייה, לבומים של זיקוקי דינור, ליריות אקדח (כן כן), לסירנות משטרה. מתרגלים גם לאתונות ולעיזים שחוצות מדי פעם את השדרה, ולכלבים משוטטים עם חבל קרוע על הצוואר במקום קולר ומבט עצוב בעיניים. אפשר אפילו להתרגל לחתולים המגודלים, המלכים הבלתי מוכתרים של העיר, שמסתובבים בחבורות בפוזה של…
-
בשבוע הספר ליקי באה לבקר בדוכנים של הוצאת "אחוזת בית" ואמרה לי: "ארגנטינה. את הרומן הבא שלי אכתוב על ארגנטינה. שם יגורו שתי נשים יפות, אחת בת עשרים, השנייה בת ארבעים, והן תהיינה חברות נפש. ומתחת לחלון שלהן יסתובבו הטנקים של המהפכה". כך אמרה לי ליקי ולגמה מהבירה שמזגתי לה. "איך הגעת למהפכה בארגנטינה, ליקי?",…
-
אין לי טלויזיה וגם הרדיו לא עובד כל כך טוב. האינטרנט המהיר כנראה מתעייף כל הדרך מתל-אביב ליפו, מגיע לפה מזיע ומתנשף, ומעביר אלי אינפורמציה חלקית ולא תמיד מדוייקת. כל זה כדי לספר שרק הבוקר נודע לי שאתמול נפתחה האולימפיאדה בלונדון. ראיתי בעיתון תמונות צבעוניות, ראיתי זיקוקים מפוארים, ראיתי משלחת מצוחצחת בכחול לבן וראיתי מלכה…
-
זהו! הקיץ הגיע, ואיך אני יודעת? לא בזכות השמש הקופחת, הימים הארוכים, או היתושות המשופמות שאוכלות אותי חיה. פשוט מאוד, הצרפתים באים, ובאים כולם ביחד. ואני לא מדברת על הצרפתים של חוף פרישמן אלא על הצרפתים שלי, חברַי הטובים שחיים שם, ושאולי כדאי שאפסיק להתייחס אליהם כאל פצועים שהפקרתי בשטח. זהו התחיל להם הוואקאנס: ביוני…
-
נדמה לי שהסיפרה 1 היא מקום טוב להתחיל בו, היא גם מקום טוב לגמור. יש משהו כל כך שלם ב"אחד" שהוא לא מותיר בי שום חשק להמשיך לספור הלאה. והרי מאז ומעולם כולם נספרו בשניים: צמד סוסים, צמד יעלים, צמד שועלים, צמד צרצרים, כולם ניצלו מהמבול שניים שניים. ואני האחת יושבת בתיבה שלי שיצאה לדרכה…
-
"סבתא תראי", אמר הילד באוטובוס, "סבתא תראי, לאישה הזאת יש המון נקודות על הפנים, יש לה המון נקודות על הפנים, סבתא תראי". וכל האוטובוס הפריסאי חייך, נעץ בי מבט זריז ומיד כבש אותו ברצפה. כי יש דברים שעושים בצרפת ויש דברים שלא עושים, ומה שבייחוד לא עושים זה מְתַקשרים אחד עם השני באוטובוס. הילד הזה…
-
כשהייתי ילדה היו לי שלושה חלומות : לחלות בשחפת, לגור בחנות (לא משנה איזו, העיקר שתשקיף לרחוב), ולהצליח לישון. נגד שחפת חיסנו אותי, אהבת החנויות הפכה לחיבה לקומות קרקע, ולישון… טוב, לישון זה כבר סיפור בפני עצמו. אומַר רק זאת: על בחורה כמוני לא מאיימים בהרדמה כללית. אתה יכולים להזריק לי לווריד thiopental ואולי methohexital…
-
יש לי חבר מתולתל שקוראים לו עמר, "שזה עומר, רק עם חולם חסר", הוא הסביר לי כשהכרנו, ואני חשבתי שזה לא פשוט להסתובב עם שם שחסר בו משהו. "באתי מהצפון", הוא אמר. – " גם אני מהצפון", התוודיתי, מעלה באוב את נהר הירקון, גבולה הצפוני של הממלכה שממנה אני באה, "אבל אל תגלה לאף אחד".…
-
להירשם
רשום
כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
האתר של דורית שילה 