-
יפו, מלבד תושביה הערבים, מורכבת כמסתבר משתי אוכלוסיות מרכזיות : ירושלמים ופרודים. בקומה שלי גרים ארבעה ירושלמים ושני פרודים. השכן ממול – פרוד, השכנות מלמטה – ירושלמיות. בבית הקפה "עמליה", שבו אני שותה "אמריקנו-כפול-חלב-קר-דל-בצד" בכל בוקר, כולם נראים נינוחים כמו ירושלמים וקצת עצובים כמו פרודים. רק כמה שכנים בקומת הקרקע, שגרים בבתי מלאכה זעירים שהוסבו…
-
בילדותי, איך לא, ידעתי את לאה גולדברג בעל פה : "בעמק יפה בין כרמים ושדות עומד לו בניין בן חמש קומות", ומאז שאני ביפו, הטקסט הזה לא מפסיק לזמזם סביבי. אומנם אני לא גרה במגדל אלא בבניין בן קומה אחת, אבל יש כאן חמש דירות ושכנים נחמדים וכולם כולם מסבירים לי פנים. ואפילו יש דירה…
-
פחות מעשרים וארבע שעות אחרי הנחיתה בנתב"ג נסעתי לדירתי החדשה ביפו. הגעתי אליה רק גוף, קצת מזיע, ולראשי המרוקן רעמת שיער לחה. שמונים הקילוגרמים, כבוּדה של תושבת חוזרת, שהוטסו בחינם באדיבות אל-על הועלו במאמץ רב אל הקומה הראשונה. סיבוב ראשון קצת חורקני של המפתח במנעול הדלת, והנה אני עומדת… בדירה ריקה. אמממ, על זה לא…
-
אתמול בצהרים ז'אן-לוק ופרדריק ביקרו אצלי. ז'אן-לוק ופרדריק הם סבלים, ובידיהם החסונות נשאו את כל חפצַי שש קומות מטה והניחו אותם בתוך משאית בצבע כסף. ארגזים, רהיטים, תמונות, הכל עטוף היטב היטב בניר אריזה חום עם פקפקים. בתוך המשאית חפצי נראו אבודים כמעט כמוני, ובעיקר נדמו לחפצים של מישהו אחר. ובלב המערבולת של ניירות אריזה…
-
חוסר הברירה והזמן המתקצר הכריחו אותי להתחיל לארוז. קודם המטבח : הסתכלתי סביבי והחלטתי שאני לא לוקחת כלום, חוץ מכמה צנצנות קרמיקה של יוגורט מפרובנס, צלוחיות ישנות של גבינת סן-מרסלן וסרוויס דיגוואן (Digoin) עתיק שעליו מוטבע פרח כחול ושעשה אלי את כל הדרך הארוכה מבורגונדי. אחר-כך ארון הבגדים: קרטונים של כבוד הוקדשו לתיקים, כמובן, וקצת…
-
בעוד שניים עשר ימים אני טסה. לכיוון אחד. עוד שניים עשר ימים, ודבר מסביבי לא נראה כמו מעבר. אני חוזרת בערב מהעבודה, נפגשת עם זאת, סועדת עם אחר, ובדירתי הכל מונח במקומו. רק במסדרון מונחים כבר שבועיים ארגזים שעוד לא הרכבתי ובוודאי עדיין לא מילאתי. אין פריסאית יותר מהדירה שלי, שהיתה פעם הדירה שלנו. אח…
-
השבוע הייתי באופרה. בבסטיליה. עקבים, ליפסטיק, ארנק ערב, ושוב פוצ'יני. קשה לי להבין את המשיכה שלי למלחין הזה, הרי אילו היה חי היום, לבטח היה מחבר שירים לאירויזיון ומתפרנס מכך יפה… אך אילו שירים היו אלה יכולים להיות… פסגת הפסגות, עידון העידונים. פוצ'יני והלחנים שלו וביחוד האופרה "לה בוהם" גורמים לי לבכות. למוזיקה, בדרך כלל,…
-
היום החשיך ב- 21:34. יום שמסתיים קצת אחרי תשע וחצי הוא יום ארוך, בייחוד כשמתחילים אותו בשמונה בבוקר ושלא ישנים מספיק בלילה. אני זוכרת שבשנה הראשונה שלי כאן לא יכולתי לסבול את הימים הארוכים האלה. הייתי יושבת בדירתי הפריזאית פעורת החלונות וצועקת לחלל: "שמישהו כבר יכבה פה את האור". איך אפשר לסבול ימים ארוכים כשחיים…
-
עוד לא עבר שבוע בתל-אביב וכבר אני מתבלבלת בימים, בכיוונים, בקפה, מתרגלת לעובדה שכאן אפשר להזמין קצר קצר במשפט כל כך ארוך: אספרסו קטן, נטול, חזק, חם מאוד, חלב דל בצד. וואו. אני לא שותה אספרסו אבל רק כדי להתנסות עברתי מבית קפה לבית קפה והזמנתי כדי לראות אם זה עובד. אחר-כך התחלתי להיות יצירתית…
-
חזרה גנרלית בשדה התעופה 'שארל דה גול'. איך יהיה להגיע לכאן כשבתיקי אין כרטיס טיסה בחזרה? אני מדמיינת ומנסה להתאמן על גברבר הביטחון של "אל על", בחורצ'יק צעירצ'יק, חדש בתפקיד וקצת נרגש. הוא שאל אותי: "מאיפה את באה?" – עניתי "מהבית". "לאן את נוסעת?" המשיך וניסה להנמיך את קולו. –"הביתה", אני שוב עונה. "רגע, את…
-
להירשם
רשום
כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
האתר של דורית שילה 