האם זו יד המקרה שאני הולכת או חוזרת לאותם הרחובות של השנים הראשונות בפריס? הייתכן שמלאכת הספירה הטרחנית הזאת שבה אני מעסיקה את עצמי מחזירה אותי למקומות ישנים, מקומות של "היה ולא יהיה יותר"? מצאתי את עצמי ב'אודאון' ברובע הלטיני. ביציאה מהמטרו מתנוסס פסלו של המהפכן הגדול ז'ורז' דנטון. נוכחותו המרשימה הייתה מאז מעולם נקודת ציון לקביעת דייטים : "נפגש אצל דנטון ונלך לסרט?" שלושה בתי קולנוע מקיפים אותו וגם סטארבקס אחד. כמה מטרים לימינו ולשמאלו בתי קפה שהיו למוסדות ואחרי רמזור אחד לכיוון הנהר, מתנהל רחוב "בוסי" הקסום על היינות, הצדפות והתכונה שבו. לכל נתח שנים הרובע שלו, ופסלו של דנטון היה פעם, בחיים אחרים של לפני עידן הסמארטפון, מרכז חיי. אם קרה והמתנתי למישהו, הייתי מבלה זמני בלבדוק כמה יונים חירבנו לו על הראש ואילו לא היה כל כך גבוה הייתי וודאי מוציאה מגבון ומנקה לו את העפעפיים.
אם כן, אני הולכת וצועדת ונעצרת מול דנטון, מרימה הראש, מתנצלת שכבר מזמן לא באתי, פשוט השנים עברו, דברים השתנו, הרבעים התחלפו, וגם עכשיו אני לא יכולה להתמהמה כי יש לי פגישה ב'סן מישל' על-יד הסורבון. ודנטון נושא עיניו הקפואות מעלה, פרצופו הקורדליירי סוער וכעוס אף יותר מהרגיל ומסנן מבעד לקקי של היונים: "נו, ומתי כבר תביטי ימינה? מתי תביטי בסימטה?" סימטה קטנה ונחבאת אל הכלים המחברת את שדרות סן ז'רמן לרחוב סן אנדרה דז אר. סימטה אשר מרוצפת בלבנים הנהדרות שריצפו בעבר את כל רחובות פריס וששברו את עקב ימין של נעלי שארל ז'ורדן היפות שלי. פסלו של דנטון לעולם יפנה לה את גבו ואני – כיתתי בה את רגליי. כל כך הרבה פעמים צעדתי בה, הסתתרתי מפני הגשם, ישבתי במסעדה, קניתי מתנה, שתיתי כוס יין אחת יותר מדי.
פעם, ממש מזמן, לפני העייפות הגדולה, הסימטה ואני שיתפנו פעולה. אני הייתי צעירה והיא הייתה יפה. בלי כוונה או תכנון מוקדם הובילה אותי ואת הבחור שחיכה לי אצל דנטון אל רחוב 'דה סיין' ומשם תוך כדי שיחה של פגישה ראשונה אל הבניין המפואר של האקדמיה הצרפתית. אכן עיר אורות פריס ואלה של בניין האקדמיה צהובים ויפים במיוחד בלילות החשוכים של החורף. וכאן באה אנחת התפעלות, נגיעה באבן, מישוש הדלת, והופ – אל ה'פון דז אר' – גשר של עץ, גשר של הולכי רגל, גשר של יופי שלוקח שבויים. באמצע עצרנו, אל מול השפיץ של האי 'איל דה לה סיטה' וכאן הוא הביט בי, ואני הבטתי בו והכל בין רגע התבהר. בסוף הגשר, כשנכנסנו יד ביד ל'פלאס קארֶה' אחת החצרות הפנימיות של ה'לובר', כבר הבנתי שאולי בפרמידה כדאי לי להתחיל לחפש מונית.
הסימטה והמסלול שיצרה הביאו גם רבים מחברי לעלות על מונית בפירמידה של ה'לובר'. רק זה שאיתו חייתי כמעט עשור לא התלווה אלי לשם מעולם. לא מפני שלא היה רומנטי. הוא פשוט לא אהב ללכת ברגל ואחרי דנטון לקח אותי ישר לחניון.
יום 79
דורית
ז'ורז' ברסאנס ו'פון דז אר' שלו, בשירו היפה הרוח
אם במקרה, על פון דז אר
תינשוב בדרכךְ רוח שדונית
השמרי פן תתנופף לך החצאית
אם במקרה על פון דז אר
תינשוב בדרכךָ רוח רשעה
הישמר פן יתעופף כובעך
האתר של דורית שילה 
כתוב תגובה לdorit.shilo לבטל