זהו! הקיץ הגיע, ואיך אני יודעת?  לא בזכות השמש הקופחת, הימים הארוכים, או היתושות המשופמות שאוכלות אותי חיה. פשוט מאוד, הצרפתים באים, ובאים כולם ביחד. ואני לא מדברת על הצרפתים של חוף פרישמן אלא על הצרפתים שלי, חברַי הטובים שחיים שם, ושאולי כדאי שאפסיק להתייחס אליהם כאל פצועים שהפקרתי בשטח. זהו התחיל להם הוואקאנס: ביוני חופשונת קטנה, ואח"כ ביולי-אוגוסט חופשה ארוכה –  בדרך כלל בספרד על חוף הים.

ראשון מגיע הנזיר ממרסיי, הדומיניקני יפה התואר שקונה לי ספרים באנגלית ושאוהב בכל ליבו לדבר על ישוע ולאכול אפרסקים.

"אני מגיע לירושלים עם ההורים, נו את יודעת, עלייה לרגל של קתולים. תראי, אני מניח שאת לא יותר מדי מבינה באתרי עלייה לרגל של נוצרים, אבל אולי יש לך רעיון לאן כדאי ללכת?"

"ללכת? ממש ללכת?"

"כן, ואולי תצטרפי".

"אממ, אני לא יודעת, אני לא כל כך בקטע של הורים", ויישרתי אליו מיד נקודותיים וחצי סוגריים.

"מאוד אשמח לראות אותך. יש לי כל כך הרבה מה לספר".

"מה למשל?"

"התחלתי ללמוד יוונית עתיקה".

"מה אתה אומר?" עניתי, וזייפתי התלהבות וירטואלית.

"הנה שוב את מעקמת את האף, אבל אני יודע למה, את חושבת לעצמך שהייתי כל כך גרוע בעברית מקראית, אז מה פתאום אני מתחיל עוד שפה עתיקה. אני רוצה לקרוא את הברית החדשה במקור".

"נחמד מאוד", עניתי בספקנות, כי זכרתי שכשתיכנן לקרוא הברית הישנה בעברית הוא התייאש ב- "ויהי ערב, יום שלישי".

"ואתה אוהב את זה?"

"מאוד", ענה, ומיד התווספו שלושה סימני קריאה ושני סמיילים שחתמו את שורת האימייל. ואז הוסיף: "את מבינה… את זוכרת שאמרת לי פעם שעם שפה זרה אנחנו מנהלים מערכת יחסים בדיוק כמו עם בני אדם? שיש אנשים שאנחנו מחבבים, יש כאלה שאנחנו לא סובלים, אבל יש כאלה, מעטים, שבהם אנחנו מתאהבים? אז בואי נגיד שליוונית עתיקה… אממ, איך לומר… יש עיניים יפות וחיוך משגע".

ישבתי מול מסך המחשב וחשבתי על כך שאילו לא חייתי שם כל כך הרבה זמן ודאי לא יוצא היה לי להתחבר עם נזירים דומיניקאנים מתוסבכים, ממוצא אירי, בעלי חיוך משגע משל עצמם. ובטח לא לשמוע אותם מקשקשים על דוֹגְמות וחיי קדושים תוך כדי שתיית בירה וקילוף אפרסקים. ואף-על-פי שאני מרגישה את חמש-עשרה השנים האלה יושבות כמשקולת על צווארי, ושלפעמים בלילות אני מתפללת לניתוח פלסטי לא מאוד פולשני שישחרר אותי מהעול הזה, הרי שבסך הכל אני אסירת תודה שאנשים כאלה, שקורנים מהם צבעים קצת אחרים, לא רק ניקרו על דרכי אלא גם התמקמו על אחד השבילים.

"ולא תגיעו לתל-אביב?"

"נשבע לך שחיפשתי, אבל לפי הברית הישנה וגוגל לא נראה שמשהו קדוש יצא מהעיר שלך".

ואצבעותי נעמדו על המקלדת. רק לרגע. ואחר-כך מיד טופפו: "אולי היא לא קדושה… אבל יש לה עיניים יפות, יפות. טפו טפו טפו.

חודש 13

דורית

ועוד על הנזיר שלי אפשר לקרוא כאן