ארבעה מפגשים / בהנחיית ד"ר דורית שילה וד"ר עילי ראונר / בשיתוף המכון הצרפתי בתל אביב
מתי: ימי שלישי, 19:00-20:30 / תאריכים: 26 במרץ-16 באפריל 2024 / מקום: המכון הצרפתי, שד' רוטשילד 7 ת"א-יפו
מה בתכנית?
מפגש ראשון: ז'ורז' פרק – חיים בצל השכחה / 26 במרץ 2024, 19:00-20:30
עם ד"ר עילי ראונר
הסופר הצרפתי היהודי, ז'ורז' פרק, איבד את שני הוריו במלחמת העולם השנייה. הוריו הותירו בו זכרונות קלושים, רגעים בודדים, צללים שנחרטו בילדותו.
שני צדדים מנוגדים ביצירתו של פרק: הגלוי – כתיבתו משופעת במחקרים ספרותיים חדשניים ובניסויים לשוניים; הוא מתעד ומתענג על תרבות ההמונים במחצית השנייה של המאה העשרים. אולם בצידה הנסתר, מכהנת בחשאי המלנכוליה, עולות לפני השטח תחושות של התפוררות, היעדרות וריקנות, מאבק כוחות בין השכחה לרסיסי הזיכרונות. כיצד הדברים באים לידי ביטוי בספריו: במפגש נחקור את זהותו של האדם הפרקיאני, ונקרא מתוך הספרים: "איש ישן" (1967), "מבחר מרחבים" (1974), ו-"W או זיכרון ילדות" (1975).
מפגש שני: אוונגרד: המהפכה הצרפתית (האחרת) ששינתה את פני העולם / 2 באפריל 2024, 19:00-20:30
עם ד"ר דורית שילה
בתחילת המאה העשרים, קמו חבורות אמנותיות חלוציות בצרפת שביקשו לעצב מן היסוד את התודעה האנושית. לא עוד מאבק מזויין ברחובות כנגד משטרים פוליטיים שסרחו והתיישנו, אלא חיפוש עמוק יותר בעקבות תנאי יצירה חדשים ומציאת דרכי חשיבה חופשיים שישנו את נפשו של האדם ואת רוחה של החברה בכללותה.
מציריך לפריז ועד לעין הוד – כפר האמנים שהקים האמן מרסל ינקו, תנועות האוונגרד כמו הדאדא וכמו הסוריאליזם (בציור, בקולנוע ובספרות) היו אמנם נגועות בטראומה של מלחמת העולם הראשונה, אך הם גם רכבו על גבה והפיצו בשורה אוניברסאלית רבת כוח.
מפגש שלישי: אדית פיאף – לטוות זהב מקש / 9 באפריל 2024, 19:00-20:30
עם ד"ר דורית שילה
אדית פיאף הייתה לאגדה עוד בימי חייה. מתוך העליבות והעוני, נערת רחוב המשוטטת ברובעים האפלים של פריז, צמחה לאיקון גדול של השאנסון הצרפתי, ובמידה רבה בזכות מעשה ידיה. במפגש נעקוב אחר תחנות בחייה של פיאף, דרך השירים הגדולים שהיו לסמלים של הזמן, אבל נעצור גם במקומות שאותם העדיפה להסתיר שכן התנגשו עם מעשה האגדה שטוותה.
נתבונן ונקשיב לאדית פיאף, הן האישה והן המיתוס של הזמרת "הגדולה מהחיים". נבקש להבין כיצד התפתח המיתוס הזה, מה הניע אותו, מדוע התקבל באהדה כה רבה, וזאת על רקע ההיסטוריה של צרפת במאה העשרים מוכת המלחמות.
מפגש רביעי: קולנוע אחרי הירושימה: הקולנוע הצרפתי לנוכח האסון / 16 באפריל 2024, 19:00-20:30
עם ד"ר עילי ראונר
האם אפשר ליצור קולנוע לאחר מלחמת העולם השניה, לנוכח זוועות אושוויץ והטלת פצצת האטום על הירושימה? – במפגש האחרון נבקש להתייחס לשאלה המהותית הזאת, אשר מעסיקה אמנים ואמניות רבים גם היום, דרך סרט הקולנוע "הירושימה אהובתי" (1959) של הבמאי אלן רנה, לתסריט של הסופרת מרגריט דיראס. נצפה בקטעים מיצירת מופת זאת, שנחשבת לפסגת "הגל החדש" הצרפתי, ונגלה את מבטו הפואטי שחולל מהפכה בדרכי המבע הקולנועיים המקובלים עד כה, אבל גם נתבונן באופן שבו הוא ממזג אהבה ומוות, כאב ועונג, זיכרון ושכחה.
על הסדרה – רקע:
בימי שלום בוערת בנו התשוקה לבקר בצרפת: בערים ובהרים, בפסטיבלים ובשווקים, במוזיאון ועוד מוזיאון, במופעי מחול ומוזיקה; אנחנו מתענגים על האוכל, היינות, הבשמים. תיבת אוצרות התרבות של צרפת נפתחת בפנינו בכל יופיה והדרה.
אלו אינם ימי שלום. המציאות שלנו קשה מנשוא. חיוכה המסתורי של המונה ליזה בין קירות ה"לובר" אינו מספק, אולי אף מכאיב יותר. עם זאת, בעת העקובה מדם של שתי מלחמות העולם, ובעשורים שלאחריהן, הצליחה האמנות בצרפת לא רק לפרוח, אלא גם להפיח תקווה; להתעלות מעל השבר ולשעוט קדימה.
מה דחף את האמנים בצרפת מוכת האסונות לדבוק ברוח היצירה? כיצד הצליחו להתעלות מעל השבר וליצור מתוכו? ועד כמה משנתם האסתטית והמהפכנית משפיעה עלינו עד היום?
אנחנו מזמינים אתכם ואתכן, בשיתוף המכון הצרפתי בתל אביב ולראשונה בעברית, להתבונן, להקשיב, לקרוא ולצפות בכמה מענקי התרבות של צרפת שהצליחו לקרוא לחיים חדשים לנוכח ההרג והאובדן."להביס את המלחמה – תרבות צרפת בלב הסערה", היא סדרה בת ארבעה מפגשים שחושפת כיצד היה בכוחה של האמנות להביס את מוראות המלחמה ואף להוביל את הדרך.
הצטרפו אלינו!
דורית ועילי
האתר של דורית שילה 
כתיבת תגובה